Rosh Hashana - Parshas Ha'azinu 5785
- Torah Tavlin
- Oct 2, 2024
- 4 min read
בענין מצות שופר
The [הל' שופר פ"א, א'] רמב"ם says, מצות עשה לשמוע תרועת שופר בר"ה"”. He elaborates [פאר הדור שו"ת להרמב"ם ס' נא'] and says that the מצוה is not the blowing, but rather the שמיעה. He compares this to סוכה, just like the mitzvah is the ישיבה not the עשייה, so too the mitzvah of שופר is the שמיעה not the תקיעה. This is why the נוסח הברכה is לשמוע קול שופר.The gemara [ר"ה כט.] brings that ר' זירא told his shamash, איכוין ותקע לי, have כוונה and blow shofar for me. The ראשונים discuss if this is a ראיה that ר' זירא holds מצות צריכות כוונה, or he said; blow the shofar for me to be יוצא. The [או"ח תקפ"ט] שו"ע paskens that one is not יוצא תקיעת שופר from someone else, unless the שומע has כוונה to be יוצא and the משמיע (בעל תוקע) has in mind to be מוציא him. אחרונים ask, according to the above רמב"ם, that says the mitzvah is לשמוע, why does the תוקע need to have כוונה to be מוציא? As long as the listener (שומע) has in mind to be יוצא, that should suffice? ר' משה [אג"מ או"ח ח"ב, עב'] explains that although the mitzvah is שמיעה and not the עצם תקיעה, the תוקע must have כוונה to be מוציא the שומע, because the שומע must be hearing a "קול שופר של מצוה" and if the תוקע doesn’t have in mind to be מוציא him, it is not considered to the listener as a קול שופר של מצוה. R’ Moshe recaps this idea and says the תוקע is having כוונה for the שומע, not because he is being מוציא him with anything, but rather this כוונה changes the תקיעות from just being a קול שיר בעלמא, into a קול שופר של מצוה that is שייך to the שומע.
The [או"ח ס' כט] חזון איש explains that just like when we use the דין of שומע כעונה there has to be a "איחוד" (connection) made between the one being מוציא and the one being יוצא, so too by תקיעת שופר without the תוקע being מכוון for the שומע, there is no איחוד and he will not be יוצא. This why ר' זירא asked his shamash to have כוונה, otherwise there would be no connection between them. Based on this, it’s no ראיה as to what ר' זירא holds, as this כוונה is necessary even if you hold מצות אין צריכות כוונה. ע"ש באריכות.
The משנה [ר"ה כט.] says, "חרש שוטה וקטן אין מוציאין את הרבים". The שו"ע [תקפ"ט] brings this הלכה and adds that even a חרש that is מדבר but is not a שומע, although להלכה he is considered a פקח, still he can’t be מוציא anyone with תקיעת שופר because he is not a בר חיובא. The אבני נזר [הל' ר"ה ס' תלט] says based on this that the reason he can’t be מוציא is because he’s not a בר חיובא, if one would stuff cotton in his ears so that he can’t hear, he could be מוציא, because למעשה he is a בר חיובא. There is a דין that a אשה or עבד may not write תפילין because, כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה. A man that is missing his left hand may write תפילין because he is a בר חיובא just a side issue is preventing him So too here, the אינו שומע, although not being יוצא at the moment because he can’t hear, is still a פקח and is considered a בר חיובא and should be able to be מוציא others? He therefore explains, the reason a חרש can’t be מוציא is like by קריאת מגילה we say (according to some) if he’s קרא ולא השמיע לאזנו, one isn’t יוצא because a דיבור without hearing your words is not חשוב כדיבור, so too, the משמיע needs to hear his תקיעה in order for it to be considered a תקיעת מצוה and only then can someone be יוצא with it. But it has nothing to do with not being a בר חיובא. The issue is with the תקיעה. ר' אלחנן [קובץ שיעורים ח"ב ס' לא] disagrees and says regarding Tefillin, where we say only a ישנו בקשירה is permitted to write them, the גדם is כשר to write because all you need to write tefillin is to be a בר חיובא of מצות תפילין i.e.; to be מצווה and in the "פרשה" of the מצוה, unlike a אשה who isn’t and is pasul to write it. משא"כ to be מוציא someone with a מצוה (through ערבות), the מוציא must be "חייב בפועל" in that מצוה at the time he is being מוציא. Consequently, if one is an אונס and פטור to do a certain מצוה he may not be מוציא someone else in this mitzvah, because he is not בפועל chayuv right now. This is why the חרש can’t be מוציא, not because his תקיעה isn’t a halachic תקיעה like the אבני נזר says, but rather since he can’t hear, he is an אונס now and פטור from תקיעת שופר and therefore not חייב בפועל. Based on this, ר' אלחנן would hold that if a בעל תוקע put cotton in his ears and couldn’t hear his תקיעות, he still could be מוציא others as he is "בפועל" chayuv in this mitzvah. The אבני נזר would hold, since he has cotton in his ears and can’t hear the תקיעה, this תקיעה is lacking and one is not יוצא with it. וגם עיין קובץ הערות ס' מח' אות יד'.