סנהדרין כא.
"מצות כתיבת ספר תורה"
The [ס"ת פ"ז,א] רמב"ם says this מצוה is learned from the pasuk"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" and since we may not write the Torah פרשיות פרשיות, the Torah means we should write a complete sefer Torah.The רמב"ם says this mitzvah of writing, applies even if one inherited a ס"ת. If one does not know how to write one, others may write for him. But if one is מגיה even one אות, it’s כאילו כתבו כולו.
The [מנחות ל.] גמ' says if one purchases a ס"ת from the שוק, it’s "כחוטף מצוה מן השוק"; if "כתבו" then it’s כאילו קבלו מהר סיני. Rashi explains, if he purchased it, "מצוה עבד", but if he writes it himself הוי מצוה יתירה טפי"”. The [תרי"ג, ב'] מנחת חינוך asks, רש"י is learning that purchasing one is מצוה עבד, yet the Gemara says that ירושה doesn’t help. If ירושה doesn’t work why should לקיחה work? They both end up owning a ס"ת? Also, why does the רמב"ם say if one can’t write, he should hire someone? He should suggest that you should buy one. We see that כתיבה is the עיקר and not owning! He brings the [יו"ד ע"ר, א] רמ"א if one hires a סופר or purchases a ס"ת and is מגיה, then it’s כאילו כתבו. But if purchased and not מגיה, then it’s only כחוטף מצוה and is not יוצא כתיבה. The בית הלוי [ח"א ו' אות ב'] brings the above, and concludes the same as the מנח"ח. ע"ש
The [יו"ד ע"ר] טור quotes the רא"ש: the purpose of this מצוה is "כדי ללמוד בה" and is applicable to the דורות הראשונים who learned directly from a ס"ת. Nowadays that we learn from ספרים, the mitzvah for us is to write ספרים. The ב"י says: "ויש לתמוה"! How can the רא"ש mean to change the mitzvah? Rather he means the עיקר is to write a ס"ת and learn from it, even today, but writing ספרים is also נכלל in the mitzvah but doesn’t replace the מצות כתיבה. The דרישה is חולק on the ב"י and says the משמעות of the רא"ש is that it replaces the כתיבת ס"ת.The [ס' לו'] שאגת אריה adds, if the עיקר was to learn from it like the רא"ש is saying, why should ירושה not be a קיום המצוה? Must be the כתיבה is the עיקר and explain like the ב"י says, that the רא"ש doesn’t mean writing ספרים is the עיקר מצוה today. However, the שאגת אריה says that he has a different reason why כתיבת ס"ת is not applicable בזמן הזה, because nowadays we’re not בקיאים in חסירות ויתירות, and a ס"ת that is חסר or יתר is פסול.ע"ש. [יו"ד ח"א ס' קסג] ר' משה says, the דרישה seems correct that the רא"ש is saying בזמן הזה writing ספרים is the עיקר מצוה. The Torah wanted the מצוה to come through טירחה and expense (עיין טז). This is why ירושה isn’t a קיום and is not קשה on שיטת הרא"ש that one is מקיים כתיבת ס"ת today by writing seforim. And even if you don’t hold like the רא"ש and טור, there’s the reason of the שאגת אריה that we’re not experts in חסירות ויתירות. Thus, רוב העולם and גדולי תורה choose to be יוצא this מצוה by writing seforim. ר' משה adds that writing a ס"ת with partners would depend. According to the רא"ש that the purpose is to learn from the תורה, שותפות wouldn’t work as both partners are מחוייב to learn all day and only one person can use it at a time. ע"ש באריכות.