Parshas Vaeschanan (Nachamu) 5785
- Torah Tavlin
- Aug 8
- 2 min read
ה' אלקים אתה החלת להראות את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי א-ל בשמים ובארץ ... (ג-כד)
איזה תפילה נענית
חז"ל דרשו (ברכות לב.): "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל. מנלן? ממשה דכת' ואתחנן אל ה' בעת ההיא; וכתיב ה' אלהים אתה החלת להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו'", ע"כ. והק' ר' משה פיינשטיין (קול רם), הרי אנו חייבין להאמין שהקב"ה הוא "כל יכול" בכל עת ובכל שעה, ומדוע דוקא קודם שאחד מתפלל צריך לסדר שבחו של הקב"ה מה השייכות בשבחו של הקב"ה לתפילתו. ועוד, שאם א' משבח הקב"ה ואח"כ מבקש ממנו צרכיו הרי נראה שאומר שבחו רק כדי להחניף הקב"ה כדי שיענה תפילתו, וזה ודאי לא נכון.
ותי' דשניא תפילה משאר בקשות שאחד מבקש מאת חבירו, דכשאחד צריך איזה עזר מאת חבירו, כששאול ממנו אותו בקשה, יש לו ספק האם יהיה ביכלתו לעזרהו או לא. אבל כשאחד מתפלל להקב"ה אם מתפלל כראוי, אז אין שום ספק שבודאי הקב"ה יענה תפילתו. ויש תנאי בתפילתו, שצריך להאמין שהקב"ה הוא 'כל יכול', ובודאי יענה לתפילתו. ואם יתפלל באופן כזה אז הקב"ה יענה תפילתו. אבל אם יתפלל, שאולי יענה הקב"ה לתפילתו, אז אין תפילתו כלום. ומטעם זה, תקנו קודם שאחד מתפלל שיסדר שבחו של הקב"ה וזהו כדי לחזק את האדם להאמין בהשי"ת שהוא 'כל יכול', ויש לו היכולתו לענות איזה בקשה שיש לאדם. וזהו עיקר ההכנה לתפילה, כדי שהיא התפילה בכוונה הנכונה כדי שיענה השי"ת תפילתו.
ויש להוסיף דברי הגמ' (ר"ה יח.): "שנים שעלו למטה וחוליין שוה, וכן שנים שעלו לגרדום לידון [פרש"י: בית וועד שדנים בו נפשות להריגה] ודינן שוה, זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל. מפני מה זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל? זה התפלל ונענה, וזה התפלל ולא נענה. מפני מה זה נענה וזה לא נענה? זה התפלל תפלה שלימה [נתכוון] נענה, וזה לא התפלל תפלה שלימה, לא נענה", ע"כ. ועמדו המפרשים, שהרי בודאי מי שעומד למות, מתפלל בכוונה, ואיך יעלה על הדעת לומר שזה שהתפלל ומת, התפלל בלא כוונה?
וביאר ר' אליהו לופיאן שבודאי שניהם התפללו תפילה בכוונה להינצל מעונש מיתה, רק שזה שמת מחליו ומגזירת מיתה, לא "האמין" שישיג מבוקשו ע"י תפילתו. זעק אל השי"ת "הושיענו ונוושעה", אבל בלבו היה מיואש ולא העלה על דעתו שהשי"ת יצילהו. והחילוק ביניהם תלוי בלבם, זה שבאמת האמין בהשי"ת שבודאי יצילהו, זכה להתרפאות מחליו וניצל מגזירת מות. אבל זה שמת מחליו ולא ניצל, היינו משום שלא האמין בהשי"ת שיצילהו, וע"כ לא נענה ה' תפילתו.