Parshas Toldos 5787
ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו. (כה-כא)
אין תפילה שאינו נענה
רבינו בחיי דייק בלישנא דקרא וז"ל: "הכתוב היה ראוי להקדים ולומר, "ותהי רבקה עקרה", ואח"כ: "ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא", ומה שהקדים התפילה יתכן לומר שהקדים העיקר, ולמדנו שאין הכונה שתהיה העקרות סיבת התפילה, שא"כ הסיבה עיקר והתפילה טפל לה, אבל הכונה לשון הכתוב כי התפילה סיבת העקרות, ולומר לך שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו שניהם על הדבר, לפיכך הקדים התפילה שהיא העיקר והסיבה הראשונה שבשבילה בא העקרות לרבקה אמנו. וזהו שדרשו ז"ל: מפני מה נתעקרו האמהות, מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים", עכ"ל. הרי מבואר בדבריו, שעיקר התכלית של תפילה אינו אלא כדי להשיג הדבר המבוקש, אלא אדרבא הדבר המובקש הוא לתכלית שיתפלל אל השי"ת, שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים, שעיקר מהותו של תפילה הוא דביקות בהשי"ת, והקב"ה מתאוה שיתדבקו בו.
וע"פ יסוד זה י"ל מדוע מצינו שאצל לאה שזכה לבנים ולא היה צריך להמתין ולהתפלל ולהתפלל עוד. שדרשו חז"ל ב"ב (קכג.) הפסוק: "ועיני לאה רכות" - מאי רכות, אילימא רכות ממש, אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, דכתיב: מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה, בגנות צדיקים דבר הכתוב וכו', רב אמר: לעולם רכות ממש, ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה, שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים: שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן, והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת: גדול מה מעשיו, איש רע הוא מלסטם בריות, קטן מה מעשיו, איש תם יושב אוהלים, והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה. והיינו דכתיב: וירא ה' כי שנואה לאה, מאי שנואה וכו', אלא ראה הקב"ה ששנואין מעשה עשו בפניה - ויפתח את רחמה", ע"כ. הרי מבואר בדברי הגמ' שלאה זכה לבנים מחמת התפילות שהתפללה שלא תיפול לינשא לעשו הרשע, ודברי הגמ' צ"ב טובא, שהרי אותו תפילות לא היה תפילות לזכות לבנים אלא תפילה שלא לישא עשו הרשע, א"כ מדוע זכה לבנים מיד אחר שנשא יעקב מחמת אותו תפילות.
ומבואר בדברי הגמ', יסוד נורא בעיקר מהותו של תפילה, שהתכלית של תפילה אינו רק להשיג הדבר המבוקש, אלא הדבר המבוקש הוא לתכלית של תפילה, והתכילת של תפילה הוא כדי להיות דבוק בהשי"ת, ולהכיר שכל מאתו יתברך, ובאמת שאין שום נ"מ על מה אחד מתפלל, אם מתפלל להינשא לצדיק או לזכות לבנים, ע"י כל תפילה ותפילה, יש התכלית של תפילה להכיר שהכל מאתו יתברך. וע"כ זכה לאה לבנים מאותן תפילות, והגם שלא התפלל לבנים. וזהו יסוד נורא אם אחד מתפלל ולא נענה תפילתו, שאל יעלה על דעתו לומר שלא אהני תפילתו כלום, שכל תפילה בכוחה לפעול דברים גדולים, והגם שלא פירט בתפילתו. כמו שמצינו אצל לאה זכה לבנים, הגם שלא התפלל לבנים.