Parshas Tetzaveh (Zachor) 5786
- Torah Tavlin
- Feb 28
- 3 min read
מנחות דף מב: "כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה"
Our Gemara says: צדוקי, כותי, גוי, עבד, אשה, קטן, מומר are פסול to write ספרי תורה, מזוזות, ותפילין. This דין is derived from a היקש; it says וקשרתם and after, it says וכתבתם. We learn: כל שישנו בקשירה, ישנו בכתיבה. But anyone not מחוייב in the מצות קשירה is פסול to write. The שו"ע [או"ח ס' לט] paskens this way: "כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה". The מגן אברהם adds: נראה לי, one who is missing his left hand and subsequently cannot put on תפילין and is technically אינו בקשירה is still כשר to write, because he is considered a בר חיובא, just currently he is an אונס and can’t fulfill the מצוה (פומיה הוא דכאיב ליה). The Mishna [מגילה ט:] states: "הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן". The חרש we are referring to is one that is a מדבר ואינו שומע even though he is considered a פקח לכל דבר, he may not be מוציא others. The Gemara explains that although he is a פקח and מחוייב in מצות, this Mishnah follows ר' יוסי who holds: הקורא ק"ש ולא השמיע לאזנו לא יצא. So, since this person can’t hear and can’t be מוציא himself, he also cannot be מוציא others. It emerges, that although this חרש is מחוייב במצות he is considered a לאו בר חיובא regarding מצות קריאת מגילה since he has no ability to be מקיים it. The שו"ע [או"ח תרפ"ט] paskens like this and says this is because only one who is "חייב בקריאתה" may be מוציא others. Similarly, regarding תקיעת שופר [או"ח תקפ"ט] the שו"ע says: "כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם, וחרש אינו מוציא דכיון דאינו שומע לאו בר חיובא הוא". The אבני נזר [או"ח ס' תלט] brings the above מ"א that one who is missing his left hand, although at the moment isn’t able to do קשירה is still considered a בר חיובא and may do the כתיבה and asks why should a חרש שאינו שומע who is considered a פקח לכל דבר be posul for קריאת מגילה ושופר and not compared to one who is missing his hand who is still כשר to write? After all, in both cases they are a אונס and can’t fulfill the מצוה, yet the נקטעה ידו is considered a בר חיובא but the חרש isn’t? He therefore learns that a חרש is posul not because of the כלל of כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא but rather since the קריאה must be heard and this קריאה is not being heard by the קורא, it is considered a deficient קריאה that does not have the power to be יוצא. רב שמואל ברנבוים [מיר] explains the difference between the חרש and the נקטעה ידו: there are 2 parts to a מצוה. There is the עצם החוב שמחויב בהמצוה and also a דין בפועל that whomever has the חיוב המצוה must be מקיים המצוה. For example, when a לוה borrows money, there is the עצם חוב that is created that says the לוה is indebted to the מלוה and also a separate דין פרעון. So, in order to be able to be מוציא others, it is not enough to be a בר חיובא but one must also be מחוייב in the other חלק which is the חיוב המצוה since he is coming to be מוציא someone else with the קיום המצוה. So, one who wants to be מוציא others must also be מחוייב in the קיום המצוה. Therefore, a חרש that is not מחוייב in the קיום המצוה may not be מוציא אחרים. However, the דין of ישנו בקשירה says as long as he has the עצם חוב של תפילין even though he doesn’t have the part of the קיום המצוה בפועל it is enough.