Parshas Korach 5785
- Torah Tavlin
- 7 days ago
- 2 min read
ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדת והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים ... (יז-כג)
בענין עמילות בתורה
הק' ר' משה פיינשטיין זצוק"ל שיש לתמוה, איך היו פרחים וציצים ושקדים בזמן אחד, הא כשהפרח נופל אז בא הציץ שהוא חנטת הפרי, ורק אחר שהוכר הפרי אז הוכר שהן שקדים. ותי' ר' משה שהטעם שנשארו הפרחים אחרי שגמל השקדים, משום דשניא דברים שבקדושה מדברים גשמי, שבדברים של גשמי כל העמילות וכל העבודה כדי להשיג התוצאה של איזה דבר,ובאמת אין שום תכלית בעצם העמילות, הוא רק היכא תימצא כדי להשיג הדבר המבוקש. למשל: כגון מי שעוסק בהשתדלות לצורך פרנסתו, באמת אילו היה לו פרסנה בלי העסק, בודאי לא יעסק בהשתדלות שאין שום צורך כלל ועיקר לאותו עסק. אבל אינו כן לגבי דברים שבקדושה, שהעסק ועמל הוא התכלית בפני עצמו, ואינו רק היכא תמצא כדי להשיג הדבר המבוקש. וע"ז אמרה הגמ': "אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו". הרי העמל בתורה זהו "האושר להאדם". וע"כ מרומז לנו, שעל זה גופא הפרחים נשארו גם אחרי הגמל השקדים, להורות שכל העסק לצרוך דבר שבקדושה אינו דבר ריק, אלא הוא תכלית בעצמותו.
ויסוד הנ"ל מדברי ר' משה מפורש בדברי הבינה לעיתים כתב (דרוש ל"ג) וז"ל: "הטוב המוחלט בתכלית הוא, מה שיתחלף משאר התכליות, שאינם מושגים כי אם בסוף הדבר; וזה - יהיה מושג ומגיע אל התכלית ואחריתו תיכף מראשית והתחלת הדבר, הוא הטוב הגמור, כי לא יימצא אלא בעסק התורה האלהית, שתתעלה, ולכל הנמשך ממנה. ולא עוד, אלא אפילו אם בהתעסקו בה לא יוכל להשיג ממנה כלום, ולא ידע מאומה מאשר ביקש - מכל מקום, לא איבד תכליתו, וכאילו השיגו בהחלט ייחשב לו. וכן נמליץ בכוונתם, ז"ל, על צד החידוד, באמרם (מגילה ו, ב): יגעתי ולא מצאתי - אל תאמין. כלומר: אם, כשיגעת בתורה, לא יכולת למצוא בה מאומה, כי לא הגיע שכלך לעומקו של אותו דבר, או לאיזה מונע אחר - אל תאמן שהוא כן באמת שלא מצאת; כי אדרבה, מצאת הרבה, לפי שהיגיעה עצמה היא המציאה, ותיחשב לך להשגת תכלית. ואולי לכוונה זו אמר דוד המלך ע"ה (תהלים קכח, א-ב): "אשרי כל ירא ה', ההולך בדרכיו; יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך". ומאליו יתבאר בנקל", עכ"ל.
הרי מפורש דבריו, שמי שמיגעה - עצם היגיעה חשיב כמציאה! שיש מקום לאחד לטעות ולומר, שאם אחד מיגע ללמוד, ולא זכה להבין דברי הגמ', או מי שעמל לעשות איזה מצוה שהיא, ולא זכה לעשות אותו מצוה, יכול לומר, שיגע לריק, ולא היה שום תכלית בעמלו, וע"ז צריך להבין שזהו טעות גמור, ויש תועלת גדולה בכל עמל התורה, ויגיעה במצות. ועצם היגיעה הוי השגת התכלית.