Parshas Ki Seitzei 5786
- Torah Tavlin
- 4 hours ago
- 2 min read
וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה ... (כא-א)
יסוד של נישואין
פרש"י: "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור. אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו כי תהיין לאיש וגו' וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, לכך נסמכו פרשיות הללו", עכ"ל. הרי רש"י מבאר לנו עיקר הטעם היתר של יפת תואר, דכיון שכשיוצא למלחמה עומד בנסיון זה, אם לא יתיר התורה אשה זו, יעבור וינשא אותה באיסור. וממשך רש"י לבאר המשך הפסוקים, שאחר פרשה זו נאמר הפרשה של אם אחד יש לו ב' נשים אחת אהובה ואחת שנואה, והבכור הוא מן השנואה, שאינו יכול ליטול הבכורה ממנו וליתנו להבן של האהובה, ואח"כ נאמר הפרשה של בן סורר ומורה, וטעם המשך הפסוקים היינו לומר שאם תנשא יפת תואר סופו לשנוא אותה, וגם סופו שיהיה ממנה בן סורר ומורה. ולכאורה יש להקשות, שאם התורה הקדושה מתירה להנשא אותה, מדוע יהיה עונש כזה שתהא שנואה, ויהיה ממנה בן סורר ומורה, הרי לא עשה דבר של איסור כלל? וצ"ב.
ונראה לומר שאין זה בגדר עונש כלל, אלא כך הוא המציאות של הדברים, דמי שנושא אשת יפת תואר סופו לשנא אותה, ולהליד ממנה בנים שאינם הולכים בדרך ה'.
ונבאר הדברים, צריך לבאר עיקר מהותו של נשואין. יש חילוק גדול בין אשה הנשואה לאשה שיש לאדם בתורת פילגש. פילגש היא אשה שמיחדת לאדם להיות מוכן לעזרו בכל מה שצריך, ואשה כזה אין לה כתובה. אמנם, אין זה מהותו של אשה הנשוא, שאמרה התורה האשה שהיא נשוא הוא "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", כלומר שהתכלית של נשואין הוא להיות "אחד", דהיינו להיות בשותפות יחד, לבנות בית נאמן בישראל, ולגדל הילדים בדרך התורה, וכל מה שהם עושין הם עושין "בשותפות", וכמו שיש שני שותפים העוסקים בסחורה כולם הם עוסקים בתכלית אחת, לכדי להרוויח בהמסחר. ועל זה אמרה הגמ' דהנה בברכות (יז, א): "אמר ליה רב לרבי חייא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן", ע"כ. כלומר, נשים זוכין לעולם הבא מכח שיש להם חלק בעסק התורה של בעליהם, כיון שהם "שותפים", בכל מה שהוא עושה ע"כ יש להם חלק באותו תלמוד תורה.
וכיון שכן, יש לבאר דברי רש"י, דהנה מי שנושא יפת תואר, אותו נשואין אינו כלל לתכלית להיות לו שותף לבנות בית נאמן בישראל, ולגדל הילדים בדרך התורה, אלא אותו נשואין הוא אך ורק מכח תאותו. ואשה כזה, אם אין לו עוד תאוה לה, ודאי ישנא אותה, שהרי אין לו שום תכלית ממנה. וגם כיון שאינו נושא אותה לגדל ילדים בדרך התורה, פשוט שממנה יהיה בנים שהיו בן סורר ומורר.