Parshas Ki Seitzei 5785
- Torah Tavlin
- Sep 5
- 3 min read
כי תצא למלחמה על איביך .... וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה ... (כא-יא)
חיזוק לעת נסיון
פרש"י: לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור. אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו: 'כי תהיין לאיש וגו'', וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, לכך נסמכו פרשיות הללו. דברי רש"י אלו באים לזרז את האדם ולחזקו הן בהענינים שהוא מחויב בהן מצד שורת הדין, והן בדברים שראוי לו לעשותם לפנים משורת הדין, תחילה פותח רש"י את דבריו בענין החיזוק בדברים שהאדם מחויב בהם מצד שורת הדין ואומר, 'לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור', שהרי אשת יפת תואר היא אשה נכריה, ובימים כתיקונם היא אסורה לבוא בקהל, אך ידעה תורה שיש פעמים שלא יחזיק האדם מעמד ועמדה והתירה גופו של חטא, וזה הדבר הוא עדות לכל הציווים שהאדם כן מוזהר עליהם שביכולתו לעמוד בהם, וידיעה זו צריכה להיות חיזוק להאדם בבואו לידי נסיון של איסור, כי לפעמים מתגבר היצר הרע, ונדמה להמתנסה שא"א לו להחזיק מעמד, וזה הדמיון עלול לשבר את רוחו וכתוצאה מכך יכשל בחטא, ואז עליו להיזכר בקריאתה של תורה השואגת לפניו ואומרת לו הנני מבטיחך שאתה כן יכול! המשך להחזיק מעמד וחבי כמעט רגע עד יעבור זעם, ותיווכח כי לא היה כאן כי אם נסיון של אחיזת עיניים, הן אמת שלעת עתה בעודך מתמודד מול קושי הנסיון הוא נדמה לך כהר שקשה להזיזו, אך הנך 'גיבור עצום' ובודאי תוכל לו, כי לולא זאת לא זימן לך הקב"ה נסיון גדול כ"כ, כי אינו בא בטרוניא עם בריותיו, ובהכרח שהנך יכול למשול ברוחך ולעמוד מול כל הפיתויים, ואם כן אל לך להתפעל מהנדמה לך שאינך יכול לעמוד בדבר, רק זה יהיה לך לאות לעמוד בדבר, רק זה יהיה לך לאות שאם הדבר מוגדר כאיסור בודאי יכול תוכל לו.
לאחר מכן עובר רש"י לדבר בדברים שאין עליהם איסור מפורש, אך מן הראוי שהאיש יקדש ויתנזר מהם, כי ההמשכה אחריהם אינה לשם שמים, ובאלו הדברים כבר ימצא היצר סיוע מן התורה שמותר להימשך אחריהם, שהרי התורה לא אסרה אותם, וזאת משום שירדה לסוף דעתו של אדם וידעה שלא יוכל לעמוד בהם, ואם כן יאמר היצר להאדם למה לך להתחכם ולגדור גדרים בדבר שהתורה כבר העידה עליך כי לא תוכל לה, ולזאת דרשינן סמוכים לרמז שמי שחפץ באמת להדבק בחי החיים לא יחוש להיתרים מעין אלו, כי הן אמת שידעה תורה כי לא כל הנפשות שוות, וישנם נפשות חלושות שאי אפשר לדרוש מהם להימנות בין המתקדשים בתכלית הקדושה, אך אם בעל נפש אתה ואינך חפץ במסכים המבדילים בינך ובין בוראך עליך להתנזר גם מהדברים המותרים כל עוד שאינך מכוון בהם לשם שמים.
וזהו שאמר 'אבל אם נשאה סופו להיות שנואה, וסופה להוליד ממנה בן סורר ומורה', אכן מותר לך הנישואין עם הנכריה בשעת מלחמה, אך דע לך שאין כוונתך לשמים, וכל מעשה שאינה לשם שמים מוליד בחינה של גשם, בחינה של מחיצה בין האדם לבוראו, אלו הם המחיצות העומדים בעכריו של האדם החפץ בהשגות אלוקות, ואלו המסכים הם שנואים לפניו. בנוסף לכך מוטל עליו לדעת כי לפעמים יכשל זה ההולך בשרירות לבו עי"ז באיסורים של ממש, כבחינת 'בן סורר ומורה' שהולך בשרירות לבו בדברים של איסור, כי מן ההיתר יסיתנו היצר אל האיסור ח"ו, ועל כן מוטל על החרד לנפשו לגדור גדרים וסייגים ולקדש עצמו גם במותר לו, ואז יהיה תמים אם בוראו לחלקו ולנחלתו.
השי"ת יהיה בעזרינו שנוכל לעמוד איתן בקשרי המלחמה עם היצר, ונזכה לכל טוב בגשמיות וברוחניות ולכתיבה ולחתימה טובה.