Parshas Ki Savo 5785
- Torah Tavlin
- Sep 12
- 3 min read
ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאול ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם ... (כח-יד)
כל המוסיף גורע
הנה כשאדם מקיים בתום את דברי ה'שלחן ערוך' מבלי להחמיר על דבריו, מוכיח בכך שהוא אדם כשר, וכל הליכותיו הם לש"ש, אולם זה המבקש להחמיר על דבריו, יתכן שגם הוא מן הכשרים, וחומרותיו נובעות מיראה יתירה השוררת בלבו. אולם יש מקום לומר שאין חומרותיו תוצאה מיראה, ואין זה כי אם עצת היצר המפתהו להתפאר בכך שהוא 'מחמיר'... גם איש חכם וירא שמים אמיתי, שהינו מובדל ומופרש מכל סיג של יוהרא והתפארות, ויודע בעצמו שחומרותיו נובעות רק מרצון עז לעורר נחת רוח לבוראו, עדיין אינו יכול להיות בטוח שאכן זהו רצונו של הקב"ה, ועליו לבדוק היטב אם אין חומרותיו אלו יכולות להביאו לידי תקלה, כי אחד מתחבולות היצר הוא לפתות את האדם שעליו להתחסד עם בוראו במקום שאין זה מן הראוי, בהבינו שלבסוף תצא דבר תקלה מחסידותו, ובעיקר מנסה בכך את הצדיקים והיראים, בהבינו שאת אלו לא יצליח לפתות לעבירה כמשמעה.
וכאותה עובדא עם מרן בעל ה'חפץ חיים' זי"ע, שהקפיד על תלמידי ישיבתו בראדין שילכו לישון בשעה עשר בלילה, כדי שימלאו את שעות השינה הנדרשת להם, ותהיה דעתם מיושבת עליהם ויהיה ביכולתם לעבוד את בוראם כדבעי ביום המחרת. והיה מזרז את הבחורים לעלות על יצועם, והיה מכבה את האור הדלוק בהיכל הישיבה כדי לוודא בכך שלא ישארו איזה בחורים המתחכמים על דעתו. אולם היו איזה בחורים שטעו לחשוב שדעתם יפה מדעתו של ה'חפץ חיים', ושיערו שאינם צריכים כ"כ הרבה שעות לשינה, ועדיין יכולים הם לשקוד על תלמודם, ואחר שה'חפץ חיים' הלך לדרכו, קמו הם ממשכבם וחזרו להיכל הישיבה ושוב האירו את ההיכל ושבו לתלמודם.
כך נהגו תקופה ממושכת, עד שביום מן הימים הבחין ה'חפץ חיים' בדבר, וחזר גם הוא להיכל הישיבה להורות לאלו הבחורים לציית לפקודתו, ובלית ברירה חזרו ליצועם, אולם היו כאלו שעדיין לא פסקה מהם, ושוב חזרו כבראשונה אל הגמרא, והחפץ חיים הופיע בשלישית כדי לְוַדֵּא שכולם מצייתים לפקודתו, וכשמצא שוב את ה'חכמים' כשהם רכונים על ספריהם, פתח ואמר: תלמידיי היקרים, שמא סבורים אתם שרצוני שלא תעסקו בתורה חלילה?! דעו לכם שטעות היא בידכם! ואדרבה, רק את טובתכם ואת תורתכם אני דורש! דהנה האיך יכול היצה"ר לקבל אחיזה כלשהי אצל בחורים מישיבת ראדין, השקועים רק בעולמה של תורה? וכי יבוא ויאמר להם שלא ילמדו? הלוא יודע הוא שתלמידי הישיבה לא יצייתו לו. אולם מאחר שיש לו תפקיד להטות בני האדם מן היושר, לכן מצא היצר המצאה לפתות את התלמידים ל'קיצוניות', ולפתותם שיוסיפו להקדיש עוד ועוד שעות לעסק התורה, בידעו שכוחותיהם של הבחורים לא יעמדו להם, ויתהפכו לבסוף לחולים בגוף ובנפש ר"ל, והדברים יתנו את אותותיהם בכל ימי חייהם, כי יצטרכו להתמודד עם חולשותיהם, ושוב לא תהיה ביכולתם להתמיד בלימודם כדבעי. וכאן הפטיר ה'חפץ חיים' את דבריו באמרו: האם נסייע בידו להרוס אותנו?!
ועל דבר זה רמז הכתוב שאחר שאמר 'ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום' הוסיף 'ימין וּשְׂמֹאול', להורות שגם אם נדמה לך שאין הנטיה בגדר 'חטא', ואין זה כי אם חומרא - בחי' 'ימין', אף על פי כן הֱיֵה זהיר מזה, ולמה? התשובה היא: 'וּשְׂמֹאול'! כלומר, כשאומר 'ימין ושְׂמֹאול' ודאי כוונתו לומר 'ימין או שְׂמֹאול', כי מי שנטייתו היא ל'ימין' אין נטייתו ל'שְׂמֹאול', ומי שנטייתו ל'שְׂמֹאול'אין נטייתו ל'ימין', כך שאי אפשר לפרשו כמשמעו שהטייה היא הן לימין והן לשמאל, ולמה אם כן כתב 'ימין וּשְׂמֹאול' ב'וָאו' המוסיף? להורות שמתוך שאתה מַיימִין תמשיך לבסוף לְהַשְׂמְאִיל, - שמדובר בחומרא דאתי לידי קולא...