Parshas Eikev 5786
- Torah Tavlin
- Jul 31
- 2 min read
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם ... (ז-יב)
בענין חשיבות המצות
פרש"י, דמהו כוונת הקרא "עקב" - "את המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון". כלומר, שכוונת הכתוב לומר שאם תשמע למצות שהם קלות, שדרכן של בני אדם לדש עליהם, ע"ז ממשך כתוב לומר - ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד וגו', ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ובפרי אדמתך וגו'. והק' המפרשים ע"ז, דהרי תנן באבות (ב'): "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות". הרי מפורש שאין שום מצוה שהיא קלה, שע"ז נאמרה שכיון שאין אנו יודעין השכר של המצות צריכין ליזהר בכל המצות אפ' על הקלות, וא"כ מה כוונת רש"י שיש מצות קלות?
ונראה לומר, דלעולם אה"נ ליכא שום מצות שהיא מצוה קלה, שע"ז אמרה מתני' באבות שצריך להיות זהיר אפילו בהמצוה קלה כמו שזהיר במצוה החמורה, כיון שאין אדם יודע מתן שכרן של מצות, וכל כוונת רש"י שיש מצוה קלה, היינו מחמת האדם עצמו, שאינו מחשב המצוה קלה שהיא חשוב כמו חמורה וע"כ דש בעקביו על אותו מצוה וע"כ אינו זהיר לקיימו, וע"ז בא התורה להזהירנו על כל המצות שלא לדוש עליהם, וצריך להיות זהיר בכל מצוה בכל התורה כולה, כמו שהוא מצוה חמורה.
ויש להביא כאן בתורת משל מצוה ששייך האדם לדוש ביה בעקביו. שיש כמה בני אדם שאינם רוצים לאכול לחם, משום דכדי לאכול לחם צריך נטילת ידים וגם לומר בכרכת המזון, וע"כ מונע מלאכול לחם. אמנם אילו אחד מכיר גודל החשיבות של מצות ברכת המזון, אדרבא ואדרבא, ירצה לאכול לחם רק כדי לקיים מצות עשה של ברכת המזון. וכבר האריך ר' ירוחם ליבוביץ זצ"ל (דעת חכמה ומוסר ח"ב, עמ' מ"ד) וז"ל: "מורגלים לומר שכשאוכלים צריכים לברך, והנה אם יברך האדם פעם אחת בכוונה ברכת המזון כהוגן וכתיקונו, מיד יראה ויכיר את האמת שהדברים הם להפיך ממחשבתנו, לא כשאוכלים צריכים לברך, אלא האכילה היא לצורך ברכת המזון, אם מהאכילה יוצא כל ההכרה האמורה בברכת המזון, להכיר חסדי המקום, "ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו", צריך לומר 'ובטובו' ולא 'מטובו' (ברכות נ:), ב"מטובו" לא סגי, אלא "ובטובו", שהוא בלי שיעור ובלי תכלית. "הטוב כי לא כלו רחמיו", והכרה זו בחסדי המקום בלתי סוף יוצאת מהכזית שאוכל, מי לא יכיר ויבין כי מתכונתן של דברים הוא, שתכלית האכילה הוא בשביל ברכת המזון, ולא להיפוך", עכ"ד. דברים נוראים, שאם א' באמת מכוון כראוי בברכת המזון חד פעם, יבין שאין אנו מברכין כיון שאכלנו, אלא אוכלין כדי לקיים מצוה זו של ברכת המזון. וגם לא יהיה לאדם הך הגשה לברכת המזון שאינו רוצה לקיים המצוה, אלא אדרבא ירצה לקיים המצוה ולא ידוש על מצוה זו.