Parshas Devarim (Chazon) 5786
- Torah Tavlin
- 5 days ago
- 2 min read
ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמרי להשמידנו ... (א-כז)
בענין אהבת ה'
כלל ישראל אמרו דבר נפלא, שהקב"ה הוציאם מארץ מצרים מחמת שנאתו כדי לתת אותם ביד האמורי להשמידם. ודבר זה תמוה, דמה היתה טענת כלל ישראל שהקב"ה הוציאם מחמת שנאתו, הרי ראו ניסים גלוים, הקב"ה שינה להם כל הטבע, אדרבה ואדרבה, היה להם לומר שהקב"ה הוציאם מארץ מצרים מחמת אהבתו, שהוא ית' אוהב עמו ישראל, ודבר זה צועק דרשני דרשי. וביאר הספורנו הכתוב וז"ל: "בשנאת ה' אותנו - על מה שעבדנו עבודה זרה במצרים. לתת אותנו ביד האמרי - שאע"פ שיש לקל ידו לכבוש את האמורים ולהמיתם יתן אותנו בידם להנקם", עכ"ל. כלומר, שכוונת כלל ישראל היה שהקב"ה הוציאם מחמת שנאתו, משום שכלל ישראל נכשלו בעון של עבודה זרה במצרים, על כן הקב"ה רוצה לנקום בהם, ולהשמידם ביד האמורי. ודבר זה עדיין תמוה, דמדוע נימא כלל ישראל דבר זה.
ונראה לבאר הענין, דהנה יש מקום לטעות ולומר, שהקב"ה אינו רוצה לעזור אלא מי שהוא צדיק, אבל מי שאינו צדיק אין הקב"ה רוצה לעזרו. ועל כן, אמרו כלל ישראל, דכיון שהם חטאו בעבודה זרה אין להם שום תקוה, ואין הקב"ה רוצה לעזרם, וע"כ הקב"ה הוציאם להשמידם ביד האמורי. וכבר האריך החפץ חיים (שה"ל ב', פרק י"ט) שזהו עיקר היסוד של חטא המרגלים וכתב וז"ל: "הקב"ה אינו מדקדק על האדם לומר אושיעך רק באופן שתהיה צדיק, רק אומר לו לא אושיעך אם תהיה מורד ח"ו, ולזה סיימו יהושע וכלב ואמרו אך בה' אל תמרודו. וכ"ז שאין אדם מורד בהקב"ה לעקור מצוותיו בכוונה, יוכל לקוות לכל טוב עכ"ל. הרי מפורש להדיא, שאין האדם צריך להיות צדיק כדי שיזכה שהקב"ה יעזרהו אלא כ"ז שאינו מורד בהשי"ת. וזהו טעותם של כלל ישראל, שטעו שכיון שהם אינם צדיקים גמורים אין הקב"ה רוצה לעזרם. ומחמת זה אמרו שע"כ הקב"ה הוציאם מארץ מצרים להשמידם ביד האמורי, דלא יתכן כלל לומר שהקב"ה אוהבם, שהרי כבר חטאו בעבירה חמורה של עבודה זרה לא שייך לומר שהקב"ה אוהבם. וזהו טעות גמור, וכלשון החפץ חיים "הקב"ה אינו מדקדק על האדם לומר אושיעך רק באופן שתהיה צדיק".
וזהו עצת היצר, שאחר שאחד חטא היצר הרע בא לו ואומר לו שאין הקב"ה חפץ בך עוד, שהרי אתה חוטא, ואתה בעל עבירה וע"כ אין הקב"ה אוהב אותך עוד, ומחמת טעות זה, יהיה סיבה שימשך לחטא עוד אבל זה באמת טעות גמור, שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואחר שאחד חטא, ישוב להשי"ת, ולא יחטא עוד, ואין לחושב שאין הקב"ה אוהב אותך עוד. מה שהיה היה. וכל זמן שאין האדם מורד השי"ת, הקב"ה חפץ בו, ורוצה לעזרו.