Parshas Devarim (Chazon) 5785
- Torah Tavlin
- Aug 1
- 2 min read
כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ... (תענית ל:)
בענין הרגשת האבילות על החורבן
בכל שנה ושנה אנו מתאבלין על חורבן ירושלים, וכל או"א רוצה להרגש הרגישים של האבילות, אבל לכמה אנשים קשה מאוד להרגיש כלום. ונשתדל לבאר מדוע קשה כל כך. הנה הרמ"א ז"ל בספרו תורת העולה [הובא בלב אליהו ח"א עמ' רע"א] מביא מעשה שאפלטון הפילוסוף הגדול בא לירושלם עם נבוכדנצר, ולאחר חורבן המקדש נכנס להר הבית, וראה את ירמיהו הנביא בוכה מאד ומרים קול נהי וקינה על החורבן. וישאל לו אפלטון ב' שאלות: א] שאל לו: אתה החכם בישראל, מדוע אתה בוכה על עצים ואבנים? ב] הרי הבית כבר נחרב, ואין ראוי לחכם לבכות על העבר?
והשיב לו ירמיהו ואמר לו: אתה בתור פילוסוף, יש לך ודאי כמה ספיקות פילוסופיות אשר עדיין לא ידעת פתרונם. אמר לו אפלטון: ודאי כן הדבר! ויש לי הרבה ספיקות אשר חושבני שאין אף אחד בעולם שיפשוט לי אותם! אמר לו ירמיהו: אמור לי אותם הספיקות ואני אפשוט לך. ויאמר לו ספקותיו,וירמיהו פשט לו את כולם כלאחר יד. אפלטון נדהם מאד מזה, ותמה אם עומד לפניו ילוד אשה שיהיה מלא בחכמה רבה כל כך... ויאמר לו ירמיהו: כל זה החכמה ששמעת שאבתי מעצים ואבנים אלו! ועל שאלתך השניה האיך נאה לחכם לבכות על העבר - לא אוכל לענות לך, כי אינך מסוגל להבין זאת, כי רק יהודי יכול להבין עומק הבכיה על העבר ע"כ סיפור הדברים. והוסיף הלב אליהו ע"ז דברי הסבא מקעלם ז"ל ואמר, כי התשובה על שאלתו השניה, פשוטה, שאין אנו בוכים על העבר אלא על העתיד, כי שערי דמעות לא ננעלו ועי"ז נזכה לראות שוב בבנין ביהמ"ק בב"א אלא שזה אין גוי יכול להבין. והוסיף הסבא ז"ל עוד שיש להתבונן מכאן גודל קדושת נשמת ישראל שדבר כזה אשר ההדיוט שבישראל מבין בפשטות לא היה מסוגל להבין אפילו חכם גדול שבחכמי אומות העולם כאפלטון, ע"כ דבריו.
אמנם נראה לענ"ד לבאר עומק כוונת דבריו, שרק יהודי יכול להבין הבכיה זו. דהנה אם אחד הלך ללויה ורואה היתום עומד ובוכה, מובן מדוע בוכה, שהרי עכשיו הרי הוא בצער, שהיה לו אב או אם שמת, ובוכה מחמת צערו. ואין מי ששואלו מדוע אתה בוכה. מי שבאמת מרגיש שיש לנו אבידה שהיה לו הבית המקדש, והיה השכינה שורה בינינו, ועכשיו שנחרב הבית, אין השכינה שורה בינינו, אם אחד מכיר את זה - זהו סיבה לבכות על צער גדול כזה.
וזהו עיקר עבודת כל יהודי, להכיר שיש לנו אבידה, שהשכינה אינו שורה עמנו, ום אחד יכיר את זה ודאי יהיה לו הרגישים ויבכה על החורבן בית המקדש. ומי שאינו בוכה, הרי הוא אפלטון שכל הבית המקדש הוי רק כעצים ואבנים לו.