top of page

Parshas Chayei Sarah 5787

3 hours ago
2 min read

ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד-א)


בענין מדת "בכל"


   בספר דברי אליהו הובא שפעם אחת בחול המועד סוכות בעת שמחת החג, שאל הגר"א זצוק"ל מנין שקיים אברהם אבינו מצות סוכה? ולא היה מי שישיב לו על זה. ויען ויאמר איתא במדרש: "וה' ברך את אברהם בכל - זו סוכה". ויהיו כמתמיהים, ויאמר "בכל", ראשי תיבות ב'סוכות תשבו שבעת ימים. כ'ל האזרח בישראל ישבו בסוכות. ל'מען ידע דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, עכ"ד. ויש לבאר, דמהו הקשר בין קיים מצות סוכה לזה שאברהם אבינו נתברך מאת הקב"ה "בכל".

   ונראה לבאר הענין, דהנה בעיקר הכשר הסוכה בעינן - "צלתה מרובה מחמתה", ואם אין הסוכה צילתה מרובה מחמתה ע"י הסכך, ליכא שום הכשר סוכה מצד הדפנות. וביאר רבינו בחיי (כד הקמח, ע' סוכה) הטעם לזה וז"ל: "כל המקיים מצות סוכה ונכנס בה עיניו אל הסכך העשוי לצל, ומסכים בדעתו כי הקב"ה צלן של ישראל והוא המגין עליהם כצל המגין מפני החמה הוא שכתוב (תהלים קכא, ה): "ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך". וכתיב (שיר השירים ב, ג): "בצלו חמדתי וישבתי", וזה שאמרו (סוכה ב.): ושחמתה מרובה מצלתה פסולה. ואמרו במדרש שיר השירים רבה (שם) ונסו הצללים אלו שרי אומות העולם כי הכח המנהיג את האומות נקרא 'צל'", עכ"ל. הרי, הטעם שהכשר הסוכה הוא רק אם "צלתה מרובה מחמתה", כי הצל הוא להורות שהשי"ת הוא צלן של כלל ישראל, והוא ית' מגין עליהם תמיד מכל רעות שבעולם, כמו שהגין על כלל ישראל במדבר מן השרב והשמש. ומטעם זה, הכשר הסוכה הוא רק אם הסכך הוא "צלתה מרובה מחמתה".

   ועיקר קיום מצות סוכה אינו רק לקיים עצם המעשה של ישיבת סוכה למשך ימי החג, ולאכול ולשתות ולישן בתוך הסוכה. אלא עיקר התכלית של קיום מצות סוכה הוא להשריש יסוד החג, ולהתחזק במדת האמונה ובטחון בהשי"ת, ולבא לידי ההכרה שהוא ית' צילתן של ישראל, וכמו שהקב"ה הגין על כלל ישראל במדבר ארבעים שנה ע"י הענני הכבוד – "צלא דמיהמנותא", כ"כ מיגן לכל מי שבא לחסות תחת צילו. ומי שבוטח בהשי"ת עליו אמרה הכתוב: "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו". הרי שזוכה להתברך שהקב"ה יזמין לו כל צרכיו, ולא יחסר לו כלום.

   ולפי זה מובן הייטב מדוע קיום מצות סוכה נשרש בזה שאברהם אבינו נתברך "בכל", שיש רק אופן אחת להיות נתברך "בכל", והוא אך ורק ע"י מדת הבטחון, דמי שחו"ש אינו בוטח בהשי"ת תמיד דואג שהוא חסור איזה דבר, ואין לו מנוחת הנפש שיש לו "הכל", אבל מי שהוא בוטח בהשי"ת יודע שהקב"ה תמיד דואג עבורו להזמין לו כל צרכיו, והוא אינו דואג על כלום.

   וזהו לימוד נפלא, שיכול כל אחד ואחד לחיות עם מדה זו של "בכל", שאם יתחזק לבוטח בהשי"ת, שהוא ית' יפרנסו ויכלכלו, ויזמין לו כל צרכיו – אינו חסרון כלום ויש לו "בכל".

bottom of page