Parshas Bereishis (Machar Chodesh) 5787
זה ספר (סיפור [רש"י]) תולדות אדם, ביום ברוא אלוקים אדם בדמות אלוקים עשה אותו (סופי תיבות 'תמהו', שהמלאכים 'המה ראו כן תמהו' לראות האדם, וכמו שאמרו רז"ל במדרש בראשית רבה ח' י'-ש'בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש' [חומת אנך להרחיד"א בשם הרב אלעזר מגרמייזא]). זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם ... (ה-א,ב) - ביאור כוונת הכתוב 'זה ספר תולדות אדם וגו'
ופירש רש"י, "ביום ברוא וגו'-מגיד, שביום שנברא הוליד", וב'מזרחי' ביאר את דבריו, "ביום ברוא וגו' מגיד שביום שנברא הוליד-כן איתא במדרש בראשית רבה כ"ד ז'-'ביום ברוא אלוקים אדם-הדא מסייעא לההיא דאמר רבי אלעזר בן עזריה, שלוש פלאים נעשו באותו היום, בו ביום נבראו, בו ביום שמשו, בו ביום הוציאו תולדות'...והיינו, ש'ביום ברוא וגו' דבק עם 'תולדות אדם' הבא לפניו לא עם 'בדמות אלוקים עשה אותו' הבא אחריו, דאם לא תאמר כן, מה טעם לומר 'ביום ברוא וגו' דמשמע באותו היום דווקא, לא היה לו אלא לומר 'זה ספר תולדות אדם בדמות אלוקים עשה אותו'.
אלא על כרחך צריך אתה לומר, ש'ביום ברוא וגו' דבק עם 'תולדות אדם' שהם קין והבל ותאומות שנולדו עמהם למאן דאמר 'עלו למיטה שנים וירדו שבעה', או קין והבל לבדם למאן דאמר 'עלו למיטה שנים וירדו ארבעה', ויחוייב מזה שיהיה 'זה ספר תולדות אדם' שב אל 'והאדם ידע את חוה אשתו, ותהר ותלד את קין...ותוסף ללדת את אחיו את הבל' הנזכר למעלה (ד', פסוקים א' וב'), לא אל הנזכרים למטה (ג')-'ויחי אדם שלושים ומאת שנה, ויולד בדמותו כצלמו, ויקרא את שמו שת וגו', כי אין זכר לקין והבל למטה כלל", (אולם הרד"ק כתב, "זה ספר-עניין חשבון, כי הוא סופר שני התולדות מאדם ועד נח, והחל מבריאת אדם, ולא זכר קין והבל, כי הבל לא היה לו תולדות, וקין אבדו תולדותיו, ורק משת נתקיים המציאות").
ועל דרך זה הסביר בדבריו ב גור אריה(למהר"ל מפראג, אות א'), "מגיד שביום שנברא הוליד-דאם לא כן, למה צריך למכתב 'ביום ברוא אלוקים אדם', אך קשה, שהרי כתב לך אחריו 'זכר ונקיבה בראם', ואם כן יש לומר דקאי 'ביום ברוא וגו' על 'זכר ונקיבה בראם', ומנלן לומר שביום שנבראו הולידו, ונראה לומר, דלא יתכן לומר 'ביום ברוא אלוקים את האדם...זכר ונקיבה בראם', שהרי פשיטא שביום שבראו 'זכר ונקיבה בראם', דאיך יעלה על דעתך לומר שקודם יום הבראם או אחר יום הבראם 'זכר ונקיבה בראם'.
ואם כן לא הוי ליה אלא למכתב 'זה ספר תולדות אדם...זכר ונקיבה ברא אותם', אלא על כרחך צריך אתה לומר בכוונת הכתוב, ש'ביום ברוא וגו' מוסב על 'תולדות אדם' הבא לפניו, ו'מגיד שביום שנברא הוליד'".