Parshas Bamidbar - Chag HaShavuos 5785
- Torah Tavlin
- May 29
- 3 min read
זמן מתן תורתנו מקרא קודש זכר ליציאת מצרים ... (תפילה לשלש רגלים)
בענין הכנה לקבלת התורה
אחר חג הפסח אנו מתחילין ללמוד "פרקי אבות" - פרק לשבוע במשך ימי הקיץ. וכן הובא בדברי הרמ"א (סי' רצ"ב ס"ב). וביאר הלבוש (שם) הטעם למנהג זה וז"ל: "ובמנחה מתחילין לומר פרקים ממסכת אבות, ונראה לי הטעם משום שבמסכת הזאת יש חמשה פרקים ועם התוספתא שהוא שנו חכמים שהוא דומה להם הם ששה, שכולם מדברים בדברי תוכחה ומוסר לקבל עלינו עול תורה ומצות, וגם הפרק הראשון הוא מדבר בשלשלת קבלת התורה מדור לדור ממשה רבינו ע"ה עד סוף כל התנאים, לכן אומרים אותם באלו הששה שבתות שהם מזמן גאולת מצרים עד יום מתן תורה. ויש מקומות שאין אומרים אותם אלא פעם אחת עד שבועות, ויש מקומות שחוזרים ומתחילין לאומרם אחר שבועות ואומרים אותם כל ימי הקיץ, שכיון שהפסיקו לומר ברכי נפשי אין חוזרין לומר אותו עד זמנו שהוא שבת בראשית", עכ"ל. מבואר מדבריו, שעיקר סיבת המנהג הוא ללמוד פרקי אבות מאחר חג הפסח לחג השבועות. והטעם לזה משום שזהו עיקר הכנה לקבלת התורה.
ובעזרת השם יתברך, נבאר על יסוד אחת ממס' אבות שנוגע לקבלת התורה, ונוגע לקבלת התורה, ללמוד התורה, ולקיים כל המצות, ולכל עבודת השי"ת. הנה תנן במתני' (אבות פ"ו מ"ד): "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא", ע"כ. הרי מבואר במתני', שעיקר הצורה של תורה הוא אך ורק ביגיעה ועמילות, ומי שתורתו אינו ביגיעה ובעמילות אין זה "דרכה של תורה".
ויסוד דבר זה מבואר בדברי הגמ' בברכות (מג, ע"ב): "אמר ר"ל מניין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל", ע"כ. ומבואר מדברי הגמ', דהקיום של התורה הקדושה אינו רק בלימוד בעלמא, רק דהתורה צריך יגיעה ועמילות הרבה לעצם קיום התורה.
ועי' במש"כ הר"ש במס' פרה פ''ד מ''א הביא בשם התוספתא וז"ל, "שהיה רבי יהושע אומר כל הלומד ולא עמל כאיש הזורע ולא קוצר", עכ"ל. הרי, שתכלית של לימוד התורה אינו רק עצם הלימוד שלמד, רק העסק והעמילות והיגיעה, שעמל לעמוד על עומק ואמיתת הדברים, ומי שלומד ואינו עמל, הרי הוא כמו הזורע ואינו קוצר! הרי, שאין שום תכלית כלל וכלל מצד עצם הלימוד בלא עמילות, דנחשב כזורע בלי קצירה - הרי מבואר דהפירות של הלימוד, הוא אך ורק ע"י העסק והעמילות, ובלי עמילות בתורה, חסור בעיקר לימוד התורה. דברים נוראים!
וכל זה מפורש בדברי מרן המשגיח ר' ירוחם הלוי לביבוביץ זצוק"ל. דהנה פי' רש"י על הקרא "אם בחקותי תלכו" וז"ל,"שתהיו עמלים בתורה". וכתב המשגיח וז"ל: "כלומר: לא "ללמוד" לא "להבין", כי אם דוקא עמל,עד שאמרו בירושלמי (עיין קה"ר א, יג) שנגזרה עלינו לשכוח, כי אם לא היינו שוכחים לא היינו עמלים בתורה. הרי מוכרח כי כל התכלית היא רק העמל וכל מה שהעמל יותר "יבש" טפי מעלי", עכ"ל. ועי' שם באריכות דבריו שכתב לבאר הענין.
הנה בברכת התורה, אנו מברכים: "ברוך אתה... וצונו לעסוק בדברי תורה". וכבר עמדו כל המפרשים מדוע נקבע לשון של הברכה "לעסוק" בדברי תורה, ולא "ללמוד דברי תורה"? ולפי הנ"ל מובן הייטב, שהתכלית אינו רק ללמוד התורה, רק להיות עמל ביגיעה עצומה עד אין סוף. וא"כ נתקנה הלשון של הברכה דוקא "לעסוק" שזהו מהותו של המצוה להיות "עמל בתורה". ומצינו בכמה מקומות בש"ס שהגמ' למד עיקר מהותו של המצוה מלשון הברכה, ומבואר כנ"ל שזהו מהותו של המצוה, להיות עוסק בכל כחו בהתורה הקדושה, ולא רק ללמוד התורה הקדושה בלי עמילות ויגיעה רבה. ותן לחכם ויחכם עוד!
ועל פי כל זה נראה שיש לבאר הטעם מדוע נוהגים ללמוד כל הלילה, ולא לישן בליל שבועות. דכפשוטו, הטעם מנהג זה הוא משום שבליל מתן תורה כלל ישראל היו ישינים כל הלילה, והוצרך הקב"ה להעיר אותם, וע"כ לתיקן את זה אנו לומדין תורה כל הלילה. אמנם על פי הנ"ל יש לומר, שאנו מיכינים עצמינו לקבלת התורה, ועיקר התכלית בלימוד תורה כל הלילה הוא אך ורק להיות עמלך בתורה דמי שאינו הולך לישן, ויושב ולומד תורה כל הלילה אין לך עמילות גדול מזה!