Parshas Bamidbar 5786
- Torah Tavlin
- May 14
- 3 min read
חולין דף יג: "שחיטת סומא ושחיטה בלילה"
Our Mishnah says: if one is שוחט by night, or if a blind person is שוחט, their שחיטה is כשרה בדיעבד. Rashi explains, our concern is that the שוחט didn’t cut רוב סימנים, and he won’t realize. However, we have a braisa that says explicitly שוחטין בין ביום ובין בלילה? ר' פפא answers that this braisa is talking about a case where the שוחט has a torch (אבוקה) with him, so he can see and therefore he may שחט לכתחילה. Our Mishnah is a case without a torch, so one should not שחט לכתחילה. The שיטה מקובצת brings the above רש"י, that our concern is that the שוחט can’t discern in the dark if he cut רוב סימנים, and adds אין להקשות על רש"י, that we should allow him to שחט לכתחילה in the dark and let him check the סימנים afterwards in the light, this we won’t allow because we’re חושש, if he leaves it for later, he might forget to check.
The שו"ע [יו"ד א, ט] paskens: a סומא may not שחט לכתחילה unless אחרים רואין אותו, but בדיעבד it’s כשר. The ב"ח explains: a סומא being שוחט with אחרים רואין אותו is the same as השוחט בלילה with a torch, which is מותר לכתחילה. Additionally, he paskens, שוחטין בין ביום ובין בלילה, but only with a אבוקה. However, by night, or by day in a dark place, one should not שחט לכתחילה, but בדיעבד כשרה. The ט"ז points out that our Gemara doesn’t mention not to שחט by day in a dark place, this is the חידוש of the רשב"א that the מחבר is quoting. [בגליון שם] רע"א says: we don’t see anyone who argues on this halacha that בדיעבד if a סומא is שוחט it is כשר. Yet we know שיטת ר' יהודה that a סומא is פטור ממצות, and even בדיעבד his שחיטה should be פסול, because וזבחת ואכלת tells us only one who is a "בר זביחה" is כשר to שחט, which is why this excludes a עכו"ם [תוס' ג: ד"ה קסבר], so a סומא as well should be excluded as he is not a בר זביחה if he is פטור במצות. רע"א adds that although להלכה we pasken a סומא is חייב במצות, still when ר' יהודה says a סומא is פטור ממצות, he means only from מצות עשה, but not from לאווין. So, since a סומא may not eat נבלה, he is considered a "בר זביחה" and therefore his שחיטה is כשר (בדיעבד).
The שו"ע [סי' ה] says: a קטן היודע לאמן ידיו may שחט only if אחרים עומדים על גביו. If he is not trained, he may not שחט even if אחרים עומדים על גביו. The ש"ך explains: the reason a קטן may not שחט is because he does not have any נאמנות. He brings the עט"ז who says the reason a קטן is פסול is because he is not a "בר זביחה". The ש"ך says this פשט is a תימה! Because the limud of וזבחת ואכלת excludes a גוי because he is not a בר זביחה, but a קטן may not eat נבלה, so this categorizes him as a בר זביחה (same svara as above רע"א). ר' משה [אג"מ יו"ד ח"א, ס' ג] says, apparently when the ש"ך says a קטן is אסור בנבלה, he is referring to the halacha that one may not feed a minor טרפות. ר' משה explains with a כלל: although a קטן doesn’t have איסורים, it’s not because they are not considered a דבר אסור to him, rather מדיני תורה until he is a גדול these איסורים are מותר to him. In contrast to a עכו"ם to whom איסורים have no שייכות. ע"ש