Parshas Balak 5785
- Torah Tavlin
- Jul 9
- 2 min read
ויבא אלקים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה ... (כב-כ)
להתחכם כנגד השי"ת
לאורך כל הפרשה, רואים דבר נפלא, שבכל פעם שבלעםביקש לקלל את כלל ישראל, השי"ת ברוב חסדו וטובו סילק ממנו בחירתו, ולא היה ביכלתו לדבר מילה אחת של קללה. וזהו מה שאמר לו השי"ת מתחילה, קודם שהלך: "הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה" .ומבואר בדברי חז"ל (ע"ז ד.) שבלעם היה ידע לכוון השעה שהשי"ת כועס בכל יום, ובאותה שעה היה ביכלתו לומר קללה, וע"י זה היה יכול לפעול רעה גדולה בקללתו ח"ו. והגם שבלעם ידע איך לגרום רעה גדולה לכלל ישראל, ורצה לקללם, והשתדל כפי יכלתו לפעול רעה גדולה לכלל ישראל, מ"מ לא היה ביכלתו לעשות דבר אשר לא הניחו הקב"ה לעשות. זהו לימוד נפלא בענין השגחת השי"ת, דלא יתכן כלל שיעשה אדם דבר אשר אינו בגזירת השי"ת, ואפילו אם יודע האדם האופן שיצליח בהשתדלותו, וגם חושב שיש ביכולתו לעשות מה שצריך להצליח, מ"מ אם אינו ברצונו של השי"ת שיצליח, לא יתכן שיצליח. דלא שייך להתחכם כנגד השי"ת. ואפילו אם ישתדל האדם בכל כחו לפעול איזה דבר, אם אינו בגזירת השי"ת שיצליח לא יצליח דלא שייך לפעול כלום נגד רצונו של השי"ת.
ואחז"ל מעשה נפלא שמלדנו יסוד זה. וז"ל הגמ' (שבת קיט:): "יוסף מוקר שבי [רש"י: מכבד שבתות], הוה ההוא גוי בשבבותיה דהוה נפישי נכסיה טובא. אמרי ליה כלדאי [חוזים בכוכבים]: כולהו נכסי - יוסף מוקר שבי אכיל להו. אזל זבנינהו לכולהו ניכסי, זבן בהו מרגניתא, אותבה בסייניה [עשה לו כובע של לבד ושבצו במשבצות של זהב, וקבע בו מרגליות, וקבע את זו עמהם]. בהדי דקא עבר מברא - אפרחיה זיקא, שדייה במיא, בלעיה כוורא. אסקוה, אייתוה אפניא דמעלי שבתא. אמרי: מאן זבין כי השתא? אמרי להו: זילו אמטיוה לגבי יוסף מוקר שבי דרגיל דזבין. אמטיוה ניהליה, זבניה, קרעיה אשכח ביה מרגניתא. זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא", ע"כ. הך איש שראה במזלות שכל נכסיו ילך ליוסף מוקר שבת, ביקש להתחכם כנגד רצונו של השי"ת, ועשה השתדלות גדולה כדי להצליח שלא ילך נכסיו אליו, ואדרבא כל השתדלותו גרם שיהיה עצם הסיבה שילך כל נסכיו אליו. חזינן דלא שייך להצליח לפעול שום דבר אשר אינו בגזירת השי"ת עם כל השתדלות שבעולם. ולפעמים אדם רוצה שיתעשר, ומשתדל בכל כוחו, ועדיין אינו עשיר. והטעם הוא כנ"ל. אמנם הגמ' אמר לזה עצה, וז"ל הגמ' (נדה ע:): "מה יעשה אדם ויתעשר? אמר להן ירבה בסחורה, וישא ויתן באמונה. א"ל הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו, שנאמר לי הכסף ולי הזהב מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגי".