Parshas Bahaloscha 5785
- Torah Tavlin
- 3 days ago
- 3 min read
ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם ... (יא-כח)
טוב תורה עם גמילות חסדים
פרש"י: הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם. הנה רבות אנו הרי הולכים בעקבותיו של הזוה"ק שלימד אותנו שכשהוגים בסיפורי התורה צריכים להתבונן בפרטיהם כדי להבין מה רצתה התורה להשמיענו בהם, שכן אי אפשר שהתורה, שענינה היא להורות לאדם את אשר יעשה, תספר לנו דברים לשם סיפור בעלמא. (ראה דברי הזוהר על כך בחלק ג דף קנב.). ובכן בבואנו אל הסיפור הזה, בראותינו עצת יהושע להטיל על אלדד ומידד צרכי ציבור, צריכים אנו לראות מכך שתי נקודות, האחת, היא גופא שסיפורי התורה לא באו לשם סיפור בעלמא, שכן זוהי סיפור שאין בה השגה לקרוצי חומר, שכן מה עוול עשו שני צדיקים אלו, שבסיבתה יצטרכו להיענש, הרי הקב"ה זיכה להם בזכות מעשיהם הטובים וענוותנותם, ובהכרח שכל הסיפור הוא דבר נשגב מבינתינו, ורזי תורה טמונים בה, ולא נכתב חלילה לשם סיפור בעלמא...
אולם בד בבד עם הבנתינו שאין לנו השגה בעומק הדברים, עלינו להבין שרצתה התורה שנלמוד את הדברים גם כפי הבנתינו הדלה, מתוך כוונה לדלות מן הדברים הליכות חיים, כי הלימודים לאנשים כערכינו תלויה בודאי בהבנה השייכת לנו. א"כ גם אם אין אנו משיגים למה הבין יהושע שיש לכלות נבואתם של אלדד ומידד, יש ללמוד מכאן שצרכי ציבור מורידים את האדם ממעלתו. אמנם חז"ל אמרו לנו את ההיפך, הם מנו בתוך המ"ח דברים שהתורה נקנית בהם גם ה'נושא בעול עם חבירו' (אבות ו, ו), ואכן כל גדולי ישראל לדורותיהם הרבו להתעסק בצרכי ציבור, ודאגו לצרכיהם הרוחניים והגשמיים של אחיהם מבני ישראל, אמנם זאת רק אם עושים לכך סייג וגדר, כי בלא"ה בהכרח יעברו כל עתותיו של האדם רק לענין זה, ולא יזכה כלל לתורה.
אמנם מאידך צריכים אנו לדעת גם כן שעיקר מעלת התורה היא רק כשבד בבד עוסקים גם כן בגמילות חסדים, ואלו העוסקים רק בתורה, אינם זוכים לראות ברכה בעמלם, והדברים מדוייקים גם כן במאמר חכמינו ז"ל (בבא קמא יז.) והא לך לשונם: 'א"ר יוחנן משום רשב"י, מאי דכתיב: 'אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור', כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים, זוכה לנחלת שני שבטים וכו', אויביו נופלים לפניו כיוסף, דכתיב: 'בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ'. וזוכה לבינה, כיששכר, דכתיב: 'ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל''. זה המאמר, מלבד מה שמעיד על הטוב הצפוי לעוסקי התורה ולגומלי חסדים, הוא גם מגלה לו לנו שעיקר ערכה של עסק התורה היא כשהעוסק בה עוסק גם כן בגמילות חסדים, ואמת הדבר שגם עסק התורה לעצמה היא מעלה גדולה, וכבר אמרו חז"ל (סוכה נב:) שעצם לימוד התורה נותנת הכח להתגבר על היצר, וכלשונם: 'אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ'. אבל עיקר מעלת התורה היא כשמצרפים לה גמילות חסדים. ולכן מלבד מה שזוכים בשכרה ש'אויביו נופלים תחתיו' כלומר, שהיצר שהוא עיקר אויבו של אדם נופל תחתיו, הוא זוכה גם כן לתכלית לימוד התורה, היא ה'בינה', והיינו שזוכה להתעלות ולהתחכם על ידה, שהרי ששנינו (ויק"ר ב פיסקא א): 'אלף נכנסים להוראה וא' יוצא', הרי שלא כל הלומדים זוכים להתגדל לת"ח, וצריכים זכויות לזה, וכאן גילו לנו חז"ל שהזכיה לזה היא כשהתורה משולבת בגמילות חסדים.
אמנם בוודאי שהצלחה זו צריכה גם כן תשוקה עזה לתורה וניצול כל רגע פנויה לתורה, אבל כשרואה שמזדקקים לסיועו בעסק של גמילות חסדים, מוטל עליו לעסוק גם במצוה זו, וכבר אמרו חז"ל (יבמות קט:): 'כל האומר אין לי אלא תורה, אפילו תורה אין לו'.