Parshas Bahaloscha 5785
- Torah Tavlin
- Jun 12
- 2 min read
ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במעדו בתוך בנ"י ... (ט-ז)
טעם לפסח שני
התורה הקדושה ניתנה לנו "פסח שני", לאלו שהיו טמאים ולא היו יכולין להקריב הקרבן פסח, יש עוד הזדמנות שהם יכולין להקריב הקרבן פסח. ויש לבאר, שלא מצינו בשאר הימים טובים שאם אחד לא היה ביכולתו לקיים מצות הרגל, שיש עוד רגל, דלא מצינו מי שלא היה יכול ליישב בסוכה בחג הסוכות שיש "סוכות שני", וגם מי שלא היה יכול לשמוע התקיעות בראש השנה, יש "ראש השנה שני", א"כ מדוע ניתנה לנו התורה הקדושה "פסח שני", למי שלא היה ביכולתו להקריב הקרבן פסח?
וכתב החינוך (מצוה ש"ה) לבאר הענין וז"ל: "משרשי המצוה, לפי שמצות הפסח הוא אות חזק וברור לכל רואי השמש בחידוש העולם, כי אז בעת ההיא עשה עמנו האל ברוך הוא נסים ונפלאות גדולות ושינה טבע העולם לעיני עמים רבים, וראו כל עמי הארץ כי השגחתו ויכלתו בתחתונים, ואז בעת ההיא האמינו הכל, ויאמינו כל הבאים אחריהם לעולם באמת, שהוא ברוך הוא ברא העולם יש מאין בעת שרצה, והוא העת הידוע, ואף על פי שבריאת היש מן האין הוא דבר נמנע מדרך הטבע, כי כמו כן נמנע לבקוע מצולות ים עד עבור בתוכו עם כבד ביבשה וישובו למקומן, ולהחיות עם גדול ורב ארבעים שנה מלחם היורד מן השמים יום יום, ויתר האותות והמופתים שעשה לנו בעת ההיא שכולן נתחדשו בהפך הטבעים. וענין חידוש העולם הוא העמוד החזק באמונתנו ובתורתנו, כי למאמיני הקדמות אין תורה וחלק לעולם הבא עם ישראל. ידוע הדבר, אין להאריך במפורסם. על כן היה מרצונו ברוך הוא לזכות במצוה זו הנכבדת כל איש מישראל ואל יעכבהו אונס וריחוק מקום מעשותה, כי אם יקרהו עון שנאנס בחדש הראשון ולא זכה בה עם הקודמין יעשה אותה בחדש השני. ולפי שהוא יסוד גדול בדת, הגיע החיוב גם כן אף על הגר שנתגייר בין פסח ראשון לשני, וכן קטן שהגדיל בין שני הפסחים, שחייבין לעשות פסח שני", עכ"ל.
מבואר מדבריו, שטעם שיש פסח שני, ולא מצינו כן בשאר המועדים, משום שחג הפסח הוא יסודות האמונה בה', והתכלית בקרבן פסח הוא להשריש האמונה בתוך לבבנו, ומי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא היה ביכולתו להקריב הקרבן פסח, עדיין הוא צריך להשריש האמונה בתוך לבבו, וע"כ לזה ניתנה התורה הזדמנות שהוא יכול להקריב הקרבן ב"פסח שני", ויבא לידי האמונה שלימה בהשי"ת.
ועוד מבואר מדבריו, גודל נחיצת האמונה בהשי"ת, שצריך כל יהודי לחיות עם אמונה כל ימי חייו, וצריך חיזוק תמיד, וצריך כל אחד ואחד להשתמש בכל הזדמנות כדי לעורר את עצמו להאמין בהשי"ת בכל לבו ובכל נפשו. וזהו עיקר חיות של יהודי "וצדיק באמונתו יחיה".