Parshas Acharei Mos-Kedoshim 5785
- Torah Tavlin
- May 8
- 2 min read
דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם ... (יט-ב)
בענין נחיצת זהירות בעניני קדושה
פרש"י: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה", עכ"ל. הרי שקדושה היא כל גדר פרישה מן העריות. כלומר שמירת העינים שמירת הברית, שמירת המחשבה, צניעות וכו'. וצ"ב מדוע דוקא מי שנזהר בהני ענינים של פרישה מעריות נקרא "קדוש". וביאר המהר"ל (בכמה מקומות) שלשון קדושה הוא לשון פרישה והבדלה, ודוקא בענין של עריות נאמר 'קדושה'. דבענינים אלו אחז"ל (מכות כג, ב): נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן. יש תאוה גדולה עד מאוד בכל אלו הענינים. היצר הרע מושך משיכה גדולה, ומי שזהיר צריך לפרוש עצמו מהם, וע"כ נקרא קדוש.
וע"פ יסוד זה יש לבאר מאמר מדברי חז"ל. דאיתא במכילתא: על הכתוב (שמות כב, ל): "ואנשי קודש תהיון לי", וז"ל: "רבי ישמעאל אומר: כשאתם קדושים - הרי אתם שלי", ע"כ. מי שזהיר בדברים שבקדושה, מורה שהוא של הקב"ה. וצ"ב מדוע דוקא מי שזהיר בענינים אלו הוא של הקב"ה, הרי יש כמה וכמה מצוות חשובות ויסודיות נוספות, ומדוע הנזהר בשאר מצוות אינו זוכה לתואר "שלי"? ומצינו בדברי הירושלמי כעין דברי המכילתא. ז"ל הירושלמי (ברכות פרק א', הל' ה'): "א"ר לוי ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה דכתיב (משלי כג, כו): תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה אמר הקדוש ברוך הוא אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת לי", עכ"ל. מבואר דמי ששומר עיניו ולבו, עליו אמר הקב"ה "את לי", וצ"ב בעומק הענין.
אמנם לפי יסוד הנ"ל, יש לבאר דברי המכילתא והירושלמי, מדוע מי שזהיר בענינים אלו, ששומר הענינים של קדושה, ששומר עיניו שלא להסתכל בדברים אסורים, ועומד בכל הנסיונות בעניני עריות, עליו אמר הקב"ה שהוא "שלי", דמכיון שבדברים אלו קשה מאוד מאוד לפרוש מן התאוה, מי שמתגבר על יצרו, מורה שהוא חי כל ימיו אך ורק להקב"ה, ולא כדי למלא תאוותו.
ונסיים במעשה שהיה: שאל פעם מישהו את הגרי"ז מבריסק זצוק"ל, הלא ידוע שכבודו מן המחמירים בכל מיני עניינים, ובעיקר בענייני קדושה, ילמדו רבינו מה טעם לריבוי החומרות. ענה לו הרב, האם אתה תסכים לישון על גג מגדל גבוה של מאה קומות, כאשר אין מעקה לגג? ענה לו היהודי לא ולא. ואיפלו אם יהיה הגג רחב מאד. שואל אותו הרב תאמר לי האם אתה חושב שתפול מגג רחב כזה? ענה היהודי שלא. אמרו לו הגרי"ז: ישמעו אזניך מה שפיך מדבר! על גג רחב מאד לא היית ישן, אפילו שאין סיכוי שתפול ממנו, בכ"ז זה שאין מעקה מפחיד אותך. כ"ש שכך צריך לפחד מעבירות, ולהחמיר ככל שאפשר כדי שלא להגיע ח"ו לגוף העבירה.